לאחרונה היו דיונים במשרד החינוך בנושא השעות הנדרשות לתלמידי "הכיתות הקטנות"- כיתות חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים, שרבות מהן מאוכלסות בתלמידים עם ליקויי למידה מורכבים. סוגיה מרכזית שנדונה היא הבקשה לתוספת שעות לכיתות אלו, שהריבוי בהן עלה על הריבוי הטבעי.
התלמידים המופנים לכיתות קטנות הם תלמידים שעברו ועדת השמה. ועדת השמה היא ועדה מקצועית, שטובתו של הילד נגד עיניה. ההחלטה לשים ילד בחינוך המיוחד היא החלטה כבדת משקל. השיקול המנחה בה הוא לתת לילד את התנאים הטובים ביותר שיאפשרו לו להתמודד עם קשייו תוך כדי קבלת עזרה לימודית, רגשית ופיזית.
לא תמיד קל לוועדה לשכנע את ההורים בנחיצותה של כיתה קטנה עבור ילדם. ההורים חוששים מתיוג הילד בחינוך המיוחד. הם דואגים לעתידו, לסטיגמה שעלולה לדבוק בו ומאידך הם רוצים באושרו ובטובתו.
מה יקרה לילד שוועדת השמה הפנתה אותו לכיתה קטנה, שהוריו הסכימו להחלטה ובסופו של דבר ילמד בכיתה רגילה בגלל העדר תקציב? כדי לענות על השאלה כדאי להפנות מבט לתלמידים אחרים עם ליקויי למידה ו/או הפרעות קשב וריכוז, אלו הנמצאים ממילא בכיתות הרגילות (מספרם נאמד בלפחות 60,000). תלמידים אלו, שלא עברו ועדת השמה, שהלקות שלהם ודאי בעצמה נמוכה מזו של התלמידים שעברו ועדת השמה, האם הם מקבלים מענה אמיתי לצרכיהם?
מה קורה לילד לקוי למידה שמגיע לכיתה רגילה?
למרות המודעות הגבוהה לנושא של ליקויי למידה והפרעות קשב, המענה בתוך בתי הספר בהחלט אינו משביע רצון. על מנת לצלוח את המערכת בשלום זקוק התלמיד לקוי הלמידה להורים תומכים, מבינים וחזקים וללא ספק- בעלי אמצעים. ישנם בתי ספר שהקימו מרכזי תמיכה מקצועיים, ישנן מורות שילוב, ישנם בעלי תפקידים בבתי הספר שאמורים לאתר ולסייע- אבל סך הכל זה הרבה הרבה פחות מדי.
מדברים רבות על התאמות בדרכי ההיבחנות, ובקול חלש מזכירים גם התאמות בדרכי ההוראה, התאמות שאינן מחייבות איש. בפועל מרבית המורים הרגילים אינם מבינים את מהות הלקות ואיך להתמודד איתה.
התמודדות אמיתית עם קשייו של תלמיד לקוי למידה חייבת להיות מקצועית, בחלקה אישית, ועם הרבה תשומת לב להיבטים רגשיים. אם זה המצב לגבי תלמידים אלו, מה יקרה לתלמידים שלקותם חמורה יותר ומורכבת יותר, אם הם ייאלצו ללמוד בכיתות רגילות?
מחקרים הראו שתלמידים עם ליקויי למידה שנשארו במערכת החינוך, משפרים מאוד את סיכוייהם לחיים נורמטיביים בעתיד. לעומת זאת תלמידים שנשרו, נוטים להסתבך. מחקר של דר' עמלה עינת הראה ש 70% מהאסירים היהודים הם לקויי למידה.
על מערכת החינוך לעשות כל מאמץ על מנת להשאיר את התלמידים במערכת, למנוע את נשירתם ולהביא אותם להישגים שהם מסוגלים להם. יותר מדי מדברים בחברה שלנו על העשירים שמתחזים ללקויי למידה בעזרת אבחונים קנויים על מנת לקבל הקלות במבחנים, ופחות מדי מדברים על התמודדות אמיתית עם צרכיהם של תלמידים לקויי למידה ובעלי הפרעות קשב, תלמידים שצריכים להתגבר על קשיים אדירים שמקורם נוירולוגי המלווים בתחושת כשלון מתמשך. זו ההתמודדות האמיתית!
ליחצו כאן להצטרפות לדף הפייסבוק של חינוך מיוחד במטח
פוסט חשוב !
כמורה לא יצא לי לחשוב באמת מיהם התלמידים המצויים ברשימת הנבחנים במבחני סוף סמסטר תחת הסעיף "הארכת זמן".
באחת מן הפעמים כשזה קרה לי עלתה בי המחשבה שאולי לא היה לתלמידים הללו צורך בזמן נוסף אם הייתי מלמד בצורה שונה את הקורס במהלך הסמסטר.
המחשבה הזו הייתה המפגש המודע הראשון שלי עם מה שנקרא "לקויי למידה" ו- "בעיות קשב וריכוז".
שמעתי את המושגים הללו קודם לכן אבל תמיד חשבתי שמוטב שיעסקו בהם מומחים שזוהי התמחותם.
רציתי בכל זאת לבדוק כיצד אני יכול לעזור כמורה ללא רקע בתחום זה לאותם תלמידים והחלטתי ליישם מספר עקרונות בקורס "גיליון אלקטרוני – אקסל" שאני מלמד.
לשם כך פיתחתי שיטה הנקראת "הפרד ומשול" שניתן לקרוא עליה באתר "הפרד ומשול":
https://sites.google.com/site/divideandconquerexcel/
האתר מיועד להורים, מורים ותלמידים כאחד.
בהחלט ניתן להשלים ולתרגל את הלימודים בשעות הערב . יש תלמידים שמבינים יותר טוב בערב ולא בשעות הבוקר .